שנגחאי היא עיר נמל הממוקמת במזרח סין ובזכות כמות האוכלוסיה שבה הפכה לעיר הגדולה ביותר בעולם.
נהר חְווַאנְגפּוֹ מחלק את העיר לשני חלקים פודונג ופוקסי, אני גדלתי במערב פוקסי.
מה את זוכרת מהעיר?
ראשית, האזור שבו התגוררתי היה מפותח ביחס לפודונג.
אנחנו היינו אנשי העיר והשוונו את האוכלוסיה בפודונג לאנשי הכפר שדיברו במבטא שונה ומעמדם החברתי היה נמוך יותר מאנשי פוקסי.
שנגחאי זאת עיר שקל להתרשם מיופיה ואני בטוחה שאצל רוב הישראלים שביקרו בה נטבע חותם שישאר בליבם לנצח, מה שהם אינם מכירים זה את השינוי שעוברת העיר במשך 30 השנים האחרונות.
הביטו לרגע התמונה, אם הייתי שואלת אתכם איזה עיר זאת, התשובה כנראה הייתה שם של עיר באירופה.
הביטו על קו הרקיע, על המבנים הנמוכים, אי אפשר להאמין שככה נראתה שנגחאי, פשוט מדהים!
בתמונה הבאה ניתן לראות את אזור הסחר של פודונג בשנת 1996.
בתקופה זו עוד לא נבנו הגשרים שחיברו בין שני חלקי העיר ומי שרצה לעבור צד היה צריך לקחת מעבורת.
איך היו החיים בעיר?
בשנות התשעים התגוררתי עדיין בשנגחאי בה חיו כ-8 מיליון תושבים, אני זוכרת שהיה צפוף מאוד, לא היו רכבות תחתית בהן יכולנו להיעזר, רק אנשים בני המעמד העליון יכלו לרכוש רכב ולא אזכיר רכבי יוקרה שהיו בגדר חלום רחוק. הנסיעה באוטובוס הייתה קשה כי היינו צריכים להידחס פנימה, ויתרתי על הנסיעה באוטובוס והעדפתי לרכב על אופנים בדרך לעבודה (כ-20 ק"מ לכל צד).
יש בדיחה שאומרת שכדי לעלות לאוטובוס צריך ללבוש חולצת סקי צמודה כי אחרת לא נצליח להיכנס מרוב צפיפות.
בתמונה הבאה (שנת 2010) רואים את אזור הסחר של לוג'יאזי המשתרע על שטח של כ-28 קמ"ר.
כפי שניתן לראות בין התמונות, קצב הצמיחה מהיר וההבדל גדול מאוד.
האם את מרגישה הבדל כשאת מבקרת בסין?
אני מרגישה הבדל גדול! קודם כל בשפה, בנוסף, כל הדרכים השתנו, האנשים המקומיים הפכו לערבוב של תיירים, זרים ואזרחי סין ממחוזות אחרים.
בתקופה האחרונה אנשים מגיעים לשנגחאי לצורכי עבודה או כד לעשות תואר והם הפכו לאזרחים החדשים שמעצבים את פני העיר מחדש.
השינוי הגדול ביותר נעשה בקו הרקיע - גורדי שחקים, גשרים, רכבי יוקרה ברחובות, מותגי אופנה מובילים ואפילו צומצם הפער שהיה בין שני חלקיה של העיר.
לעיתים אני מתגעגעת לשנגחאי הישנה שמזכירה לי את הילדות אך בסך הכל, אני מאוד שמחה על השינוי שעברה המדינה בכלל והעיר בפרט.
הקדמה סייעה רבות בפיתוח העירוני ואני גאה על כך, הלוואי שנוכל להשתמש במודל של שנגחאי על מנת לעודד ולפתח את מדינת ישראל.
זוהי הזדמנות יוצאת דופן והסיבה הטובה ביותר לחשיבות הקשר בין ישראל לסין.
כולי תקווה שבזכות שיתוף הפעולה שנרקם בין שתי המדינות תהיה לנו תשתית טובה, רכבת תחתית, נמלים ואני בטוחה שביכולתה של מדינת ישראל להפתיע את העולם!
נהר חְווַאנְגפּוֹ מחלק את העיר לשני חלקים פודונג ופוקסי, אני גדלתי במערב פוקסי.
מה את זוכרת מהעיר?
ראשית, האזור שבו התגוררתי היה מפותח ביחס לפודונג.
אנחנו היינו אנשי העיר והשוונו את האוכלוסיה בפודונג לאנשי הכפר שדיברו במבטא שונה ומעמדם החברתי היה נמוך יותר מאנשי פוקסי.
שנגחאי זאת עיר שקל להתרשם מיופיה ואני בטוחה שאצל רוב הישראלים שביקרו בה נטבע חותם שישאר בליבם לנצח, מה שהם אינם מכירים זה את השינוי שעוברת העיר במשך 30 השנים האחרונות.
הביטו לרגע התמונה, אם הייתי שואלת אתכם איזה עיר זאת, התשובה כנראה הייתה שם של עיר באירופה.
הביטו על קו הרקיע, על המבנים הנמוכים, אי אפשר להאמין שככה נראתה שנגחאי, פשוט מדהים!

בתמונה הבאה ניתן לראות את אזור הסחר של פודונג בשנת 1996.
בתקופה זו עוד לא נבנו הגשרים שחיברו בין שני חלקי העיר ומי שרצה לעבור צד היה צריך לקחת מעבורת.
איך היו החיים בעיר?
בשנות התשעים התגוררתי עדיין בשנגחאי בה חיו כ-8 מיליון תושבים, אני זוכרת שהיה צפוף מאוד, לא היו רכבות תחתית בהן יכולנו להיעזר, רק אנשים בני המעמד העליון יכלו לרכוש רכב ולא אזכיר רכבי יוקרה שהיו בגדר חלום רחוק. הנסיעה באוטובוס הייתה קשה כי היינו צריכים להידחס פנימה, ויתרתי על הנסיעה באוטובוס והעדפתי לרכב על אופנים בדרך לעבודה (כ-20 ק"מ לכל צד).
יש בדיחה שאומרת שכדי לעלות לאוטובוס צריך ללבוש חולצת סקי צמודה כי אחרת לא נצליח להיכנס מרוב צפיפות.

בתמונה הבאה (שנת 2010) רואים את אזור הסחר של לוג'יאזי המשתרע על שטח של כ-28 קמ"ר.
כפי שניתן לראות בין התמונות, קצב הצמיחה מהיר וההבדל גדול מאוד.
האם את מרגישה הבדל כשאת מבקרת בסין?
אני מרגישה הבדל גדול! קודם כל בשפה, בנוסף, כל הדרכים השתנו, האנשים המקומיים הפכו לערבוב של תיירים, זרים ואזרחי סין ממחוזות אחרים.
בתקופה האחרונה אנשים מגיעים לשנגחאי לצורכי עבודה או כד לעשות תואר והם הפכו לאזרחים החדשים שמעצבים את פני העיר מחדש.
השינוי הגדול ביותר נעשה בקו הרקיע - גורדי שחקים, גשרים, רכבי יוקרה ברחובות, מותגי אופנה מובילים ואפילו צומצם הפער שהיה בין שני חלקיה של העיר.

לעיתים אני מתגעגעת לשנגחאי הישנה שמזכירה לי את הילדות אך בסך הכל, אני מאוד שמחה על השינוי שעברה המדינה בכלל והעיר בפרט.
הקדמה סייעה רבות בפיתוח העירוני ואני גאה על כך, הלוואי שנוכל להשתמש במודל של שנגחאי על מנת לעודד ולפתח את מדינת ישראל.
זוהי הזדמנות יוצאת דופן והסיבה הטובה ביותר לחשיבות הקשר בין ישראל לסין.
כולי תקווה שבזכות שיתוף הפעולה שנרקם בין שתי המדינות תהיה לנו תשתית טובה, רכבת תחתית, נמלים ואני בטוחה שביכולתה של מדינת ישראל להפתיע את העולם!

